נולדתי בשנת 1966 בעיר רוסאריו, שבארגנטינה. למדתי בתיכון להנדסה אך הייתי בעיקר ספורטאי, כדורגלן ליתר דיוק. ב-1983,הלכתי לאוניברסיטה ללמוד פסיכולוגיה ובאותם הימים המדינה השתנתה לחלוטין. לאחר שבע שנים של דיקטטורה צבאית חזרה הדמוקרטיה. החופש, התרבות והאומנות פרחו בכל פינה ואז, ב-1985, בגיל 19, ראיתי בכיכר העיר מופע ששינה את חיי.

על הבמה הופיעו שלושה פנטומימאים, אחד מהם, קלאודיו סורו שמו, היה נראה לי דמות לא אנושית. זמן קצר לאחר מכן הצטרפתי לקורס פנטומימה שהוא העביר ונשאבתי לגמרי אל תוך העולם הזה. שנתיים למדתי פנטומימה ובמקביל עזבתי את לימודי פסיכולוגיה והספורט לטובת לימודי משחק, שפת גוף, אקרובאטיקה, מחול קלאסי ומודרני. הופעתי ברחוב, באולמות ובפסטיבלים של תיאטרון רחוב בדרום אמריקה. במשך חמש שנים למדתי והתנסיתי באומנות הנפלאה הזו עד שהגעתי החלטה שהיא גם שינתה את חיי, עליתי ארצה.

הגעתי למרכז קליטה בכפר סבא במרץ 1990. שבעה חודשים מאוחר יותר נערכה תחרות פנטומימה במרכז סוזן דלל בת"א לזכרו של שייקה אופיר (ז"ל). השתתפו בתחרות פנטומימאים צעירים במופע משותף באולם קטן, ומיד לאחר מכן התקיים באולם הגדול מופע לקהל הרחב עם כל הפנטומימאים המוכרים בארץ. בתחרות זכיתי במקום הראשון והוזמנתי להישתתף גם במופע עם הפנטומימאים באולם הגדול, מה שאפשר לי להכיר את כל הפנטומימאים בארץ בערב אחד. שובצתי גם למופע "מסך עולה לעולה", שהתקיים בהיכל התרבות בת"א יחד עם עולים חדשים מצטיינים ואומנים ישראלים.

החל שנת 1991, מיד אחרי מלחמת המפרץ, הופעתי במדרחוב ביריד האומנים בנחלת בינימין בת"א בדמות של פסל אנושי. מופעי הרחוב עם הפסל הזה היו הבסיס של העבודה בשבילי. זה אפשר לי להתפרנס מהפנטומימה בשנים בשנים הראשונות של קליטתי בארץ.

בעקבות אותו המופע נוצר קשר עם "הנוער המוסיקלי בישראל", העוסק בחינוך מוזיקלי. בשנת 1992 יצרתי יחד איתם "פנטומוסיקה", מופע מוזיקלי המשלב פנטומימה עם מוסיקה קלאסית בגיטרה וחליל צד, ובשנת 1993 "מעוף של בוקר", המשלב פנטומימה עם חליל צד ופסנתר. שני המופעים מוצגים עד היום.